יצא לכם פעם להעביר הודעה ממש חשובה, כזו שברור לכולם שאי אפשר להתווכח איתה? זה בדיוק מה שקורה כאן. יהודה לוקח על עצמו את תפקיד המנהיג של המשפחה, וניגש להגיד לאבא שלו, יעקב, את האמת הברורה שאי אפשר לשנות.
יהודה מספר ליעקב על שליט מצרים, שנקרא כאן הָאִישׁ. הוא משתמש במילים הָעֵד הֵעִד כדי להסביר שזו הייתה אזהרה חמורה מאוד. למה להשתמש במילה שקשורה לעדות? כי כשאדם מזהיר מישהו מול עדים, האזהרה נשארת חזק בזיכרון, ויהודה מדגיש שהשליט לא סתם זרק משפט, אלא הזהיר אותם שוב ושוב.
יהודה מוסיף את המילה לֵאמֹר כדי להציג ליעקב עובדה מוגמרת. הוא בעצם אומר לאבא שלו שאין שום טעם לנסות למצוא פתרונות אחרים או להוכיח שהם לא מרגלים. האזהרה של השליט הייתה לֹא תִרְאוּ פָנַי. יהודה מבהיר שזה לא רק איום בעונש, אלא מניעה מוחלטת. אם הם ירדו למצרים, השומרים בכלל לא יתנו להם להיכנס אל השליט והם לא יוכלו לקנות אוכל, כך שהנסיעה תהיה מיותרת לגמרי.
כדי שהתנאי יהיה הכי ברור שיש, מופיעה המילה בִּלְתִּי, שמשמעותה הפשוטה היא ללא או בלי. התנאי הוא מוחלט: לא תוכלו לראות אותי בלי שאחיכם הקטן יהיה איתכם.