בראשית, פרק מ״ג, פסוק א׳

קרה לכם פעם שניסיתם להתעלם מבעיה מתוך תקווה שהיא פשוט תיעלם מעצמה, אבל בסוף הבנתם שאין ברירה וחייבים לטפל בה? זה בדיוק מה שקרה למשפחת יעקב. המילים וְהָרָעָב כָּבֵד מסבירות לנו שהמחסור באוכל הלך והחמיר מיום ליום. בארץ כנען המצב היה קשה במיוחד, והאנשים נאלצו ללכת מרחקים עצומים כדי למצוא משהו לאכול. באותה תקופה קרה דבר מעניין, העניים הצליחו להסתדר ולאכול מאכלים פשוטים מאוד, אבל דווקא האנשים העשירים, שהיו רגילים לאכול לחם משובח, סבלו מאוד. הגוף העדין שלהם לא הצליח להתרגל לאוכל הפשוט, ולא נותרה להם שום אפשרות אחרת מלבד לקנות אוכל ממצרים. בתוך המשפחה, יעקב פחד מאוד לסכן את בנימין הצעיר, ולכן העדיף לחכות ולא לעשות דבר. אבל יהודה, שהבין היטב את המצב, אמר לאחיו לא ללחוץ על אביהם אלא פשוט להמתין. הוא ידע שברגע שהאוכל ייגמר לגמרי, הרעב יעשה את שלו ויעקב יסכים לשלוח את בנימין. ואכן, כשהמצב הפך לקשה, יעקב מבקש מבניו לחזור למצרים כדי להביא אפילו מעט אוכל שיעזור להם לשרוד. אולי תשאלו את עצמכם למה האחים לא שלחו פשוט משרתים נאמנים שיקנו עבורם את האוכל? הסיבה היא שהם היו חייבים לרדת למצרים בעצמם, כי המטרה שלהם לא הייתה רק להביא אוכל, אלא גם לשחרר את אחיהם שמעון שנשאר כלוא שם.