קרה לכם פעם שהתרגשתם כל כך עד שהרגשתם שאתם ממש חייבים לבכות, אבל לא רציתם שאף אחד מסביב יראה? זה בדיוק מה שקרה ליוסף כשפגש את אחיו הקטן בנימין אחרי שנים רבות שלא התראו. בזמן ששוחחו, יוסף שאל את בנימין על משפחתו. בנימין סיפר לו שיש לו עשרה בנים, והוא קרא לכולם על שם אחיו האהוב והאבוד, ועל הצרות שעבר. כשיוסף שמע את זה, הוא הבין עד כמה בנימין אוהב אותו ומתגעגע אליו.
האהבה והגעגועים של יוסף היו כל כך חזקים, עד שהמילה נִכְמְרוּ מתארת את מה שהרגיש. המשמעות שלה היא התחממות ובערה, כמו מים שמתחממים ורותחים בתוך סיר. הרגשות שלו פשוט בערו בתוכו והוא לא יכול היה להסתיר אותם יותר. לכן כתוב שהוא וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת, כלומר הוא חיפש מהר מקום מסתור שבו יוכל לבכות בלי שאחיו יראו. הבכי היה הדרך שלו לכבות קצת את אש הרגשות שבערה לו בלב. כדי לעשות את זה, הוא מיהר אל הַחַדְרָה. האות ה בתחילת המילה מלמדת אותנו שהוא לא נכנס לסתם חדר, אלא לחדר השינה הפרטי והסגור שלו, המקום היחיד שבו איש אינו נכנס מלבדו, ושם הוא יכול היה לשחרר את כל הדמעות בפרטיות מוחלטת.