בראשית, פרק מ״ג, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לנסות להסתיר התרגשות עצומה כשפגשתם אדם אהוב מאוד שלא ראיתם המון זמן? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. כשהוא עומד מול האחים שלו, פתאום וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת־בִּנְיָמִין. יוסף מזהה את הפנים של אחיו הצעיר והאהוב אחרי כל כך הרבה שנים. למרות ההתרגשות הגדולה, יוסף מחליט לא לגלות מיד מי הוא. הוא רוצה לחכות לזמן שבו יהיו בפרטיות, וגם לבדוק מקרוב אם האחים עדיין מקנאים באח קטן שמקבל יחס מיוחד. לכן, הוא פונה למנהל הארמון שלו, שנקרא לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, ומצווה עליו הָבֵא אֶת־הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה. יוסף לא משאיר אותם בארמון המשפט הרשמי, אלא מזמין אותם לביתו הפרטי. הוא עושה זאת כדי שהאחים יוכלו לראות במו עיניהם איך מכינים את האוכל ויהיו בטוחים שהוא כשר לחלוטין. יוסף מבקש מהמנהל וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כלומר להכין סעודת מלכים גדולה ומכובדת לאורחים החשובים. המילה וְהָכֵן רומזת שהאוכל הוכן בהקפדה רבה על כללי הכשרות שלמדו מהאבות ממש מול עיני האחים, וגם שהיו צריכים להכין הכל מראש לקראת שבת, כי אותו יום היה יום שישי. יוסף אומר למנהל כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ, ובעצם נותן לאחים כבוד עצום כשהוא, שליט מצרים, מזמין אותם לאכול יחד איתו בשולחנו. הסעודה הזו נקבעה לזמן בַּצָּהֳרָיִם, שזהו אמצע היום. באותם ימים, זו הייתה השעה המקובלת שבה שרים, שופטים ומנהיגים חשובים היו יושבים לאכול, אחרי שסיימו לטפל בכל ענייני הציבור של שעות הבוקר.