תארו לעצמכם שאתם עומדים מול אדם חשוב, והלב שלכם דופק בחוזקה כי אתם פוחדים שיחשבו שלקחתם משהו שלא שייך לכם. איך הייתם מגיבים? כך בדיוק מרגישים האחים כשהם עומדים מול האיש שאחראי על הבית של יוסף. הם מבוהלים מאוד ומנסים להסביר שהם לא גנבו את הכסף שמצאו בשקים שלהם בדרך חזרה הביתה.
כדי להוכיח שהם ישרים, הם מספרים שהם הביאו איתם וְכֶסֶף אַחֵר, כלומר תשלום חדש ונוסף מהבית. הם מדגישים שהם הביאו את הכסף הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ, כדי להראות שהכסף היה אצלם מוכן ביד והם התכוונו לשלם מיד על האוכל. הם גם מסבירים שלא החזירו את הכסף הקודם מיד, פשוט כי לא היו בטוחים למי הוא שייך.
מרוב לחץ, האחים מסיימים את דבריהם במשפט לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ. למרות שהיה הגיוני להגיד את זה ממש בהתחלה, הבהלה העצומה גרמה להם לחזור לנושא שהכי הפחיד אותם. הם רצו להבהיר שהם לא עשו שום פשע, שאולי מישהו עשה להם תחבולה בלי ידיעתם, ושהם מוכנים לשלם על הכל.
בסוף, האיש שאחראי על הבית רואה כמה הם חוששים, והוא מרגיע אותם. הוא מסביר להם שהם לא צריכים לפחד, כי הכסף שהם מצאו הוא בעצם אוצר שניתן להם מאת ה׳, ואת התשלום הראשון שלהם הוא כבר קיבל כראוי.