יצא לכם פעם לאסוף כסף כדי לקנות משהו חשוב, וכשקניתם אותו גיליתם שנשאר לכם עודף ביד? זה בדיוק מה שקרה בזמן בית המקדש. אנשים הפרישו כסף כדי לקנות קורבנות, ולפעמים נשאר להם עודף לאחר הקנייה. העודף הזה נקרא כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת. מה עשו עם הכסף שנשאר? היינו יכולים לחשוב שאולי יתרמו אותו לשיפוץ הבניין של בית המקדש, אבל הכלל קובע שהכסף הזה לֹא יוּבָא בֵּית ה', כלומר הוא לא שייך לקופה שנועדה לתיקון קירות המבנה. במקום זאת, הוחלט כי הכסף הזה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ. איך בדיוק זה עבד? יהוידע הכוהן מצא פתרון חכם: בזמנים שבהם המזבח היה פנוי, השתמשו בכסף העודף כדי לקנות קורבנות נוספים שנקראים קורבן עולה. את בשר הקורבן היו מקריבים כולו לה', ואילו את העורות של הבהמות היו נותנים לכוהנים. כך, הכסף נוצל למטרה קדושה, וגם ה' וגם הכוהנים קיבלו את החלק שלהם.
מלכים ב, פרק י״ב, פסוק י״ז
כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.