מלכים ב, פרק י״ד, פסוק ט׳

II Kings 14:9Sefaria

וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַ֠ח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃

בתגובה לאיום במלחמה, מלך ישראל לועג למלך יהודה ומשווה את עצמו אל הָאֶרֶז העוצמתי, ואילו את מלך יהודה הוא מדמה אל הַחוֹחַ, קוץ שפל וחסר ערך. הקוץ טועה לחשוב שהם שווי מעמד ומבקש תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה, הצעה שאפילו כבקשת שלום הייתה נחשבת לביזיון עבור מלך ישראל, ועל אחת כמה וכמה כשהיא באה כהתגרות צבאית. המשל מסתיים בכך שבאופן פתאומי וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה ומיד וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ, כלומר דרכה על הקוץ ומחצה אותו. רמיסה זו מסמלת את גדודי צבא ישראל שעתידים להשמיד את מלך יהודה כעונש על גאוותו ועל כך שהחל לעבוד אלילים. משל זה נשען על ביטוי מוכר המבוסס על מעשה שכם ודינה, שנועד להזהיר את מלך יהודה שיומרנותו תביא עליו אסון כשם שגאוותו של שכם הביאה עליו ועל עירו חורבן.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ח׳
פסוק י׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.