אלישע הנביא מבצע פעולה ניסית של ריפוי מקור המים, והופך גורם של מוות ושכול למקור של חיים. אופן הפעולה מנוגד לחוקי הטבע, ובכך מדגיש את ההתערבות האלוהית הישירה.
הפרשנים מסכימים כי מוֹצָא הַמַּיִם או המוֹצָא הוא המעיין, המקור והמקום המדויק שממנו המים נובעים ויוצאים.
כאשר אלישע מבצע את הפעולה של וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח, מתרחש אירוע החורג מדרך הטבע. הפרשנים מציינים כי בדרך כלל, מלח הוא חומר שמקלקל ופוגע באיכות המים. לכן, השימוש דווקא במלח כדי לרפא את המים מהווה נס בתוך נס או נס כפול, שנועד להעצים ולהדגיש את גודל הפלא [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לגבי המילה רִפִּאתִי, הכוונה היא שה׳ המתיק את המים [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות פ"א במילה זו מנוקדת בחיריק [מנחת שי, רד"ק].
ההבטחה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם מתייחסת לכך שמהמים עצמם לא תצא עוד רעה. הביטוי מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת מתאר את התוצאה של ריפוי המים. הארץ לא תגרום עוד לאובדן חיים ולשכול, שכן מקור השכול והמוות עד כה היה טמון במים המקולקלים [רד"ק, מצודת דוד]. כפל הלשון של מוות ומשכלת נועד לחזור על אותו רעיון עצמו במילים שונות [מצודת ציון].