רגעים ספורים לפני פרידתו הדרמטית של מורה רוחני מתלמידו המובהק, ניתנת לתלמיד הזדמנות אחרונה לבקש בקשת פרידה. בשעת מעבר זו, התלמיד אינו מבקש גדולה חומרית, אלא ירושה רוחנית עמוקה שתעצב את המשך דרכו והנהגתו.
המילה כעברם, הכתובה באות כ"ף [מנחת שי], מציינת את הרגע שבו אליהו מבין כי זמן הסתלקותו מהעולם קרוב [מלבי"ם]. בשל כך הוא פונה לאלישע ואומר לו שאל מה אעשה לך, כלומר, בקש איזו טובה או מתנה תרצה שאעניק לך בטרם ניפרד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
תשובתו של אלישע מתמקדת בבקשה לקבל פי שנים מרוחו של אליהו. המילה פי משמעותה "חלק" או מנה [מצודת ציון], והפרשנים מציגים מספר גישות להבנת בקשה זו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלישע מבקש לקבל כפליים מכוח הנבואה והרוח שהיו לאליהו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. על תפיסה זו עולה השאלה כיצד יכול אדם להעניק יותר ממה שיש לו עצמו. התשובה לכך היא שברגע שאליהו יעלה לשמים ויפשוט מעליו את מגבלות הגוף החומרי, מדרגתו הרוחנית תעלה לאין שיעור, ומתוך השפע העצום הזה הוא יוכל להאציל על אלישע כפליים ממה שהיה לו בעודו אדם חי [מלבי"ם, אלשיך]. בקשה זו אכן התממשה בפועל, שכן על פי מסורת חכמים, אלישע חולל כפליים ניסים של תחיית המתים לעומת אליהו [רד"ק].
מנגד, גישה אחרת קושרת את הבקשה לדיני ירושה. לפי פירוש זה, אלישע מבקש לקבל יחס של בן בכור רוחני, הזכאי לרשת "פי שניים" מנכסי אביו. כלומר, מתוך כלל הרוח שאליהו מותיר אחריו לתלמידיו הרבים, אלישע מבקש לקבל שני חלקים, בעוד שאר בני הנביאים יתחלקו בחלק השלישי הנותר [רד"ק, רלב"ג].
בנוסף, יש המפרשים כי אלישע לא ביקש כפליים מרוחו של אליהו, אלא ביקש שרוחו של אליהו תתווסף לרוח שכבר קיימת בו עצמו. כך ייווצר מצב של "פי שניים" – רוחו המקורית של אלישע יחד עם רוחו של אליהו [מלבי"ם]. לחלופין, ייתכן שאליהו עצמו היה בעל מדרגה רוחנית כפולה משל שאר הנביאים, ואלישע פשוט ביקש להגיע לאותה מדרגה ייחודית שהייתה למורו [מלבי"ם].