רגע לפני פרידתם של אליהו ואלישע, מציב אליהו תנאי רוחני מורכב כתשובה לבקשתו השאפתנית של תלמידו לזכות בפי שניים מרוחו. תשובתו של אליהו מעבירה את כובד המשקל מיכולתו האישית להעניק את הנבואה, אל עבר המוכנות הרוחנית של אלישע והרצון האלוהי.
בתחילת דבריו מצהיר אליהו הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל, כלומר, בקשתך קשה מדי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים את הקושי במספר דרכים: הגישה המרכזית היא שאלישע ביקש יותר ממה שיש לאליהו עצמו, ואדם אינו יכול להעניק לזולתו דבר שאינו ברשותו [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, היה די בכך שאלישע יבקש רק חלק או מחצית מרוחו של רבו, ולכן הבקשה לכפליים היא מופרזת [רד"ק]. גישה נוספת מציעה כי סמוך לעלייתו לשמים, השגתו הרוחנית של אליהו אכן הוכפלה, אך עדיין קשה להעביר את כל העוצמה הזו לאלישע [אלשיך].
לאחר מכן מציב אליהו את התנאי: אִם־תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ. המילה לֻקָּח מציינת פעולה סבילה, כלומר בעת שאילקח ממך [רד"ק]. הראייה שעליה מדבר אליהו אינה ראייה פיזית רגילה, אלא מבחן ליכולתו הרוחנית של אלישע. אם אלישע יהיה בעל כוח רוחני וקדושה ברמה כזו שיוכל לראות את אליהו בעת עלייתו השמימה, הדבר יוכיח כי הוא זך ומוכן לקבל את מדרגת הנבואה הגבוהה, וכי ה' הוא זה שאישר את הבקשה [רד"ק, אלשיך].
מנגד, יש המסבירים כי התנאי נובע מכך שרק ברגע ההילקחות עצמו תוכפל מעלתו של אליהו, ורק אז יהיה בידו השפע הנדרש כדי להעניק לאלישע את מבוקשו [מצודת דוד, רש"י]. דעה שונה רואה בתנאי זה הבטחה להתרחשותו של נס. לפי פירוש זה, אם אלישע יראה את רבו עולה בסערה, יתרחש מופת פלאי שבו תואצל עליו רוח הנבואה, כאשר אדרת אליהו שתיפול תשמש ככלי להשלמת נס זה [רלב"ג].
אליהו חותם את דבריו במילים יְהִי־לְךָ כֵן וְאִם־אַיִן לֹא יִהְיֶה. כלומר, אם תזכה לראות זאת תתמלא משאלתך, וְאִם־אַיִן, ואם לא תראה, הדבר לא יקרה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. סיום זה מדגיש שוב כי היכולת למלא את הבקשה אינה נמצאת בידיו של אליהו [רש"י], אלא תלויה לחלוטין בהשגחה העליונה ובהכנתו הרוחנית של התלמיד.