מלכים ב, פרק ב׳, פסוק י׳

בקשתו של אלישע מופרזת, ולכן משיב לו אליהו הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל, שכן אדם אינו יכול להעניק לזולתו יותר ממה שיש ברשותו. משום כך מציב אליהו תנאי: אִם־תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, כלומר בעת שאילקח ממך. ראייה זו היא מבחן רוחני שיוכיח כי אלישע ראוי למדרגת הנבואה, או לחלופין, התנאי נובע מכך שרק ברגע ההילקחות תוכפל מעלתו של אליהו והוא יוכל להעניק משפע זה. אליהו מסכם ואומר יְהִי־לְךָ כֵן וְאִם־אַיִן לֹא יִהְיֶה, כלומר שאם תראה זאת תתמלא משאלתך, וְאִם־אַיִן, ואם לא תראה, הדבר לא יקרה. בכך הוא מבהיר כי מילוי הבקשה אינו בידיו, אלא תלוי לחלוטין בהשגחת ה' ובמוכנותו של התלמיד.