ברגע גורלי של חילופי משמרות, עומד אלישע לבדו על שפת נהר הירדן לאחר שרבו נלקח ממנו בסערה. הוא ניצב בפני המבחן הראשון שלו כמנהיג ונביא עצמאי, ומבקש לברר האם אכן צלחה עליו רוח הנבואה. עד רגע זה נמנע אלישע מלהתנבא או לחולל נסים מפאת כבודו של רבו, אך כעת הוא יוצא לדרך חדשה [אברבנאל].
תחילה, וַיִּקַּח אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ... וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם. אלישע עושה מעין בחינה וניסיון כדי לראות אם בכוחו לבקע את המים כפי שעשה רבו [אברבנאל]. תוך כדי כך הוא קורא: אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת קריאה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלישע מכריז כי אף על פי שהעבד, אליהו, נלקח והסתלק, האדון נשאר; השגחתו ויכולתו של ה' לא תמו והן קיימות כבעבר [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כדרישה או תפילה. לפי הבנה זו, אלישע מבקש מה' שיקיים את הבטחתו להעניק לו פי שניים מרוחו של אליהו [רש"י, מלבי"ם], או מבקש שה' יקבל את תפילתו ויראה לו אות ומופת [רד"ק]. קריאה זו מציגה את ענוותנותו של אלישע, התולה את הנס בזכות רבו ולא בזכות עצמו, והוא קורא לו בשמו המפורש משום שבתפילה לה' יש לפנות כלפי מעלה ללא תארים, או משום שהשם "אליהו" עצמו מהווה תואר של כבוד [חומת אנך].
הביטוי המורכב ביותר בפסוק הוא צמד המילים אַף־הוּא. הפרשנים נחלקו למי מילים אלו מתייחסות. קבוצה אחת סבורה כי המילים מתייחסות לה' עצמו, כלומר שה' נשאר בהווייתו ובגדולתו ולא השתנה כלל [מצודת דוד, אברבנאל], או שה' יבוא וישרה את שכינתו גם על אלישע [מלבי"ם]. גישה שנייה, המקובלת על פרשנים רבים, מסבירה כי המילים מתייחסות לאלישע. כשם שאליהו הכה את המים, כך אף אלישע עשה כמעשהו והוכיח שהגיע למעלת רבו, והכתוב מדגיש כי לאלישע עצמו הייתה הזכות להכות במים [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. גישה שלישית וייחודית מציעה כי המילים מכוונות לאליהו עצמו, שחזר בצורה רוחנית והכה את המים יחד עם אלישע [רד"ק, חומת אנך].
באשר להמשך הפעולה, וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם, ישנה מחלוקת אם אלישע הכה את המים פעם אחת בלבד והם נבקעו מיד [רלב"ג], או שהכה פעם שנייה לאחר שקרא אל ה' [רד"ק].
לבסוף, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע. רבים מהפרשנים מציינים מסורת מדרשית המדגישה כי הנס שנעשה לאלישע בחציית הירדן היה גדול כפליים מזה של אליהו. בעוד שבפעם הראשונה נבקעו המים בזכות שניהם יחד, כעת עמדה לאלישע זכותו שלו בלבד, והוא חצה את הירדן בכוחות עצמו כנביא העומד בזכות עצמו [רש"י, רד"ק, אברבנאל].