מלכים ב, פרק ב׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שאתם צריכים לבצע משימה חשובה וגדולה לגמרי לבד, בלי המורה שתמיד הדריך ועזר לכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקורה לאלישע. הוא עומד לבדו על שפת נהר הירדן, מיד אחרי שהמורה הגדול שלו, אליהו הנביא, עלה לשמיים בסערה. עד עכשיו אלישע לא עשה ניסים בעצמו מתוך כבוד למורה שלו, אבל עכשיו הוא המנהיג. הוא רוצה לבדוק אם כוח הנבואה באמת עבר אליו. לכן, וַיִּקַּח אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ ... וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם. אלישע לוקח את המעיל המיוחד של אליהו ומכה את מי הנהר כדי לראות אם יצליח לבקע אותם. תוך כדי כך הוא קורא: אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ. אלישע לא באמת שואל איפה ה', אלא מכריז הכרזה חשובה. הוא אומר שאמנם אליהו הנביא כבר לא נמצא, אבל ה' והכוח שלו נשארו בדיוק כפי שהיו. זה מראה כמה אלישע היה עניו וצנוע. המילים אַף־הוּא פירושן "גם הוא". כלומר, ממש כפי שאליהו הצליח לעשות נס ולחצות את המים, כך גם הוא, אלישע, הגיע לאותה רמה גבוהה. ואז וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם, הוא מכה במים. מיד וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע, המים נפתחים לשני הצדדים ואלישע עובר בתוכם. הנס הגדול הזה הוכיח שאלישע יכול כעת לעמוד בזכות עצמו כנביא וכמנהיג חדש.