תארו לעצמכם שאתם נמצאים בבעיה ענקית, ואף אחד מסביב לא יודע מה לעשות. זה בדיוק מה שקרה לצבאות של מלכי ישראל ואדום, שנתקעו במדבר והיו בסכנה גדולה של צימאון. בזמן שהם עמדו חסרי אונים, יהושפט מלך יהודה, שהיה מלך צדיק, הבין שהפתרון לא יבוא מהמפקדים אלא מהשמיים. לכן הוא שאל הַאֵין פֹּה, כלומר, האם אין כאן במחנה איזה נביא שנוכל לבקש דרכו הדרכה מאת ה׳?
אחד העבדים ענה שכן, אלישע הנביא נמצא איתם. אלישע בכלל לא היה חייל, אז מה פתאום הוא הגיע למלחמה? הוא ידע בנבואה מראש שהצבא יקלע לצרה ויזדקק לעזרה של ה׳, והוא קיווה שהנס שיקרה שם יעורר את מלך ישראל לחזור בתשובה. העבד תיאר את אלישע בתור מי אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ. משמעות המילה יָצַק היא שפך. התיאור הזה בא להראות שאלישע היה המשרת האישי והצמוד של אליהו הנביא. לפעמים, לשרת אדם גדול ולראות מקרוב איך הוא מתנהג, מלמד אותנו אפילו יותר מלימוד רגיל. בזכות העזרה והשירות המסור, אלישע ספג מרבו המון קדושה וכוח של נבואה.
אבל למה העבד הזכיר דווקא את המים? הצבא היה צמא מאוד וחיפש פתרון. העבד רצה לרמוז שאלישע, שבעבר שפך מים עבור אליהו בהר הכרמל ובדרך נס האצבעות שלו הפכו למעיינות של מים, הוא בדיוק האדם הראוי לחולל נס גם עכשיו ולהציל אותם מהצימאון.