יצא לכם פעם לדמיין עדר כבשים כל כך גדול שקשה בכלל לספור אותו? בארץ מואב היו שטחי מרעה ענקיים, והעבודה המרכזית שם הייתה גידול צאן. מישע מלך מואב היה בעל עדרים עצומים, ולכן הוא נקרא נוֹקֵד. למה דווקא במילה הזו? כי להרבה מהכבשים יש כתמים ונקודות על הגוף.
למרות שמישע היה מלך, הוא היה חייב לשלם מס כבד מאוד לממלכת ישראל. בגלל שהעושר הגדול של מואב היה הכבשים, הוא גידל אותן במיוחד כדי לשלם בעזרתן את המס. המילה וְהֵשִׁיב מלמדת אותנו שזו לא הייתה נתינה של פעם אחת, אלא תשלום קבוע שחזר על עצמו בכל שנה ושנה.
ומה בדיוק הוא נתן למלך ישראל? המס היה מורכב משני סוגים של כבשים: מאה אלף כָּרִים, שהם כבשים צעירים ושמנים שגידלו במיוחד כדי להשתמש בבשר שלהם, ועוד מאה אלף אֵילִים צָמֶר. הסיבה שמוסיפים את המילה צמר היא כדי להדגיש שהאילים נמסרו כשהם עטופים לגמרי בצמר שלהם, עוד לפני שגזרו אותם, וכך הם היו שווים הרבה יותר.