תארו לעצמכם שאתם נמצאים בעיר שמוקפת בצבא גדול שרוצה להרוס אותה, ורק רעיון אחד חכם יכול להציל את כולם. זה בדיוק מה שקרה במקרה שלנו. אישה אחת אמיצה פנתה אל תושבי העיר בחכמתה. היא הסבירה להם שאין שום היגיון להילחם ולהסתכן בהרס העיר רק בגלל אדם אחד זר שהחליט למרוד במלכות. היא הזהירה אותם שאם שר הצבא יואב יכבוש את העיר בכוח, הוא עלול לחשוב שכולם שותפים למרד ויעניש את כולם. לכן, היא שכנעה אותם שעדיף לעצור את המורד שכבר אשם בדין, וכך להציל את כל שאר התושבים.
אנשי העיר הקשיבו לה. הם הענישו את המורד בעצמם, וכאשר ויכרתו את ראש שבע בן בכרי, הם בעצם דאגו לא למסור אותו ליואב כשהוא עדיין חי. למה? כי הם פחדו שאם הוא יישאר בחיים, הוא עלול לגלות ליואב שגם הם חשבו להצטרף למרד בהתחלה. ברגע שיואב ראה שהמרד נגמר, הוא ויתקע בשופר. התקיעה בשופר הייתה סימן מוסכם לחיילים להפסיק את המלחמה ולחזור לשגרה. מיד לאחר מכן ויפצו, כלומר כל החיילים התפזרו וחזרו איש לאוהלו בשלום, ויואב שר הצבא שב לירושלים אל המלך. כך, בזכות חוכמה של אישה אחת, ניצלה עיר שלמה.