מלכים א, פרק י״ג, פסוק י״ז

הנביא חוזר על האיסור האלוהי המוחלט שהוטל עליו לגבי תזונתו ומסלול הליכתו. הוא מתאר זאת באמירה כִּי דָבָר אֵלַי, המכוונת לנבואה שהועברה אליו על ידי מלאך בשם ה', אך הניסוח הכללי רומז לכך שהיה מסופק ולא ידע בבירור את מהות הציווי. האזהרה וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם מלמדת כי האיסור לאכול ולשתות חל על המקום עצמו ויישאר בתוקף לעולם, עד שיינתן היתר מפורש מה'. בנוסף, ההוראה לֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ קובעת איסור מוחלט על כל צורת הליכה במסלול שבו כבר עבר, בין אם להמשך הדרך ובין אם לחזרה לאחור.