לאחר שהאריה פסק מלתקוף, ניגש הנביא הזקן אל הגופה ומניח אותה אל החמור, כלומר על גבי החמור ששימש את איש האלוהים. הוא משיב אותו לעירו כדי לערוך לו הספד ולקבור אותו. מעשים אלו מוכיחים כי הנביא הזקן לא היה נביא שקר, אלא נביא אמת של ה' שרוח נבואתו פסקה עם השנים. מתברר כי התרמית שבה נקט קודם לכן נבעה מדאגה כנה שמא איש האלוהים ימות ברעב בדרכו, ובזכות ההספד הכן וההכרה באמיתות דבריו, שבה אליו רוח הנבואה והוא זכה לנבא בעצמו על חורבן הבמות.
מלכים א, פרק י״ג, פסוק כ״ט
וַיִּשָּׂ֨א הַנָּבִ֜יא אֶת־נִבְלַ֧ת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֛ים וַיַּנִּחֵ֥הוּ אֶֽל־הַחֲמ֖וֹר וַיְשִׁיבֵ֑הוּ וַיָּבֹ֗א אֶל־עִיר֙ הַנָּבִ֣יא הַזָּקֵ֔ן לִסְפֹּ֖ד וּלְקׇבְרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.