רצונו של הנביא הזקן לאתר את איש האלוהים מניע אותו לברר במדויק את מסלול חזרתו. שאלתו של האב אינה מקרית, והיא נובעת מכך שאיש האלוהים הצהיר קודם לכן כי עליו לשוב בדרך אחרת מזו שבה הגיע [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילה וַיִּרְאוּ חלוקים הפרשנים, והדבר משפיע על הבנת פעולתם של הבנים. גישה אחת גורסת כי יש לקרוא את המילה כאילו נוקדה בפתח (וַיַּרְאוּ), כלומר פועל בבניין הפעיל שמשמעותו להראות. לפי פירוש זה, הבנים ממש הראו לאביהם והצביעו בפניו על הדרך שבה הלך איש האלוהים [מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, גישה נוספת מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון ראייה. לפי הבנה זו, הבנים כבר ראו קודם לכן את הדרך שבה בחר איש האלוהים ללכת, ועתה רק דיווחו וסיפרו על כך לאביהם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
בסוף דבריהם, מתואר איש האלוהים כמי אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה, תוספת שנראית לכאורה מיותרת שכן מוצאו כבר ידוע. אולם, ציון עובדה זו מסביר את הדרך שבה הצליחו הבנים לדעת את מסלולו: בין אזור יהודה לבית אל היו שתי דרכים בלבד. מכיוון שהבנים הכירו את הדרך שבה הגיע איש האלוהים מיהודה, וידעו כי הוא מחויב לשוב בדרך אחרת, הם יכלו להסיק בוודאות כי כעת הוא עושה את דרכו חזרה במסלול השני [מלבי"ם].