מלכים א, פרק י״ג, פסוק ט״ז

הנביא מנמק את סירובו להתארח בכך שהוא כבול לשתי אזהרות נפרדות [מלבי"ם]. האזהרה הראשונה נוגעת לדרך הילוכו, והוא מצהיר לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ משום שההגעה לבית המארח תחייב אותו לשוב על אותה הדרך שבה כבר הלך. האזהרה השנייה היא איסור מוחלט על אכילה ושתייה, ולכן הוא מוסיף וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וקובע כי אינו רשאי לסעוד באותו מקום לעולם.