ברגע של חולשה, איש האלוהים מיהודה נכנע לפיתוי, מפר את הציווי האלוהי המפורש שקיבל, ושב על עקבותיו כדי לסעוד בבית הנביא הזקן בבית אל. הפרשנים מעלים את השאלה המרכזית: כיצד ייתכן שנביא, שזה עתה עמד בגבורה מול המלך ירבעם, מסכים לפתע להפר את דבר ה'?
מתוך המקורות עולות מספר סיבות שהובילו לטעותו של איש האלוהים. גישה אחת מסבירה כי איש האלוהים שמע את דברי הנביא הזקן, שדיבר אף הוא בשם ה', והניח כי מדובר בנבואה מאוחרת ועדכנית יותר שיש בה כדי לבטל את האיסור המקורי [ביאור שטיינזלץ]. גישה שניה תולה את הטעות בשינוי הנסיבות בשטח: איש האלוהים ראה שירבעם נכנע, שידו שיבשה נרפאה בעקבות תפילתו, והמזבח נקרע. הוא סבר שירבעם חזר בתשובה, שה' קיבל את תשובתו ברחמים, ועל כן הוסר האיסור לאכול במקום [חומת אנך].
בנוסף לכך, איש האלוהים הניח שהנביא הזקן שותף לאמונותיו ומתנגד לעבודה זרה כמוהו. לכן, הוא סבר שהאיסור לאכול בעיר חל רק על התושבים עובדי האלילים, ולא על ביתו של נביא אמת. התששותו הפיזית, הרעב והצמא, תרמו גם הם להחלטתו וַיָּשָׁב אִתּוֹ, אך הוא הקפיד להסתפק במועט ולאכול רק את צורכי הקיום הבסיסיים וההכרחיים ביותר, ולכן וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם ולא שום דבר מעבר לכך [אברבנאל].
למרות ההסברים הללו, מודגש כי איש האלוהים חטא בחומרה. הכלל הוא שציווי שנשמע ישירות מפי ה', אינו יכול להתבטל על ידי נביא אחר, אלא רק בדיבור ישיר והפוך מאת ה' בעצמו, כפי שקרה לאברהם בעקידת יצחק (כאשר ה' ציווה עליו להקריב את בנו ואז ציווה עליו לעצור). היה על איש האלוהים לבחון את הנביא הזקן, או לכל הפחות לתהות כיצד נביא אמת בוחר להתגורר בבית אל בתוך חברה של עובדי עבודה זרה מבלי להתרחק מהם [אברבנאל].
באשר למניעיו של הנביא הזקן שהכשיל אותו, מוסבר כי הוא לא פעל מתוך זדון או רצון להרע. הזקן סבר שאיש האלוהים בדה מליבו את האיסור האלוהי רק כתירוץ כדי להתחמק מסעודה עם המלך ירבעם, ושאין מדובר בציווי אמיתי. מתוך רחמים על העייפות והחום שבהם היה שרוי איש האלוהים, הזקן שיקר לו כדי להרגיעו ולשכנעו לבוא לנוח בביתו. העונש על אירוע זה הוטל רק על איש האלוהים, משום שהוא זה שעבר על ציווי מפורש, ואילו הנביא הזקן פעל מתוך חוסר הבנה ובשגגה.
כדי שירבעם לא יטעה לחשוב שאיש האלוהים מת בגלל שפגע במזבח, ה' דאג שנבואת העונש תתגלה דווקא בזמן הסעודה, כדי להבהיר שסיבת המוות היא האכילה בעיר. הדבר נעשה במידה כנגד מידה: מכיוון שאיש האלוהים האמין לדברי הנביא הזקן, הוא נאלץ לשמוע את גזר דינו מפי אותו זקן ממש. עם זאת, יש המפרשים על פי הפשט שהנבואה על השולחן לא ניתנה לזקן, אלא נמסרה ישירות לאיש האלוהים עצמו, כתוצאה מכך שהזקן השיב אותו מדרכו [אברבנאל].