מלכים א, פרק י״ג, פסוק י״ט

איש האלוהים נכנע לעייפותו, מפר את הציווי האלוהי ווַיָּשָׁב אִתּוֹ לבית אל. הוא טעה לחשוב שהאיסור בוטל בעקבות נבואה עדכנית של הזקן או משום שסבר שירבעם חזר בתשובה, והניח שהאיסור אינו חל על אכילה אצל נביא כמותו. אף על פי כן, הוא הקפיד להסתפק בצרכים ההכרחיים ביותר, ולכן רק וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם. למרות שהזקן שיקר לו מתוך רחמים על מצבו ולא בזדון, איש האלוהים חטא בחומרה, שכן ציווי מפי ה' יכול להתבטל רק בדיבור ישיר מה'. בשל כך, גזר דינו התגלה לו כבר במהלך הסעודה, כדי להבהיר שמותו נגרם בעקבות האכילה בעיר.