הנביא חוזר על האיסור האלוהי החמור שהוטל עליו, ומדגיש את המוחלטות של הציווי הנוגע לתזונתו ולמסלול הליכתו.
הביטוי כִּי דָבָר אֵלַי מוסבר על ידי רוב הפרשנים כדבר נבואה שהגיע אל הנביא באמצעות מלאך, אשר דיבר אליו בשם ה' [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המדייקים משינוי הלשון: בעוד שקודם לכן (בפסוק ט') אמר הנביא "כי כן צוה אותי", כאן הוא מסתפק באמירה "דבר אלי". שינוי זה נובע מכך שהנביא לא ידע בבירור את מהות הציווי והיה מסופק בו, ולכן תיאר זאת כדיבור סתמי שהגיע אליו [מלבי"ם].
לגבי האיסור וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם, תוספת המילה שָׁם מלמדת כי האזהרה חלה על המקום עצמו. משמעות הדבר היא שהאיסור לאכול ולשתות באותו מקום שריר וקיים לעולם, כל עוד לא הגיע דיבור אלוהי חדש שמתיר זאת, בדומה לאיסורים אחרים בתורה שנותרו בתוקפם עד שניתנה רשות מפורשת לבטלם [מלבי"ם].
באשר להוראה לֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ, תוספת המילים לָלֶכֶת ו-בָּהּ באה להדגיש איסור מוחלט על כל צורת הליכה באותו מסלול שכבר עבר בו, בין אם מדובר בהליכה להמשך הדרך ובין אם בחזרה לאחור [מלבי"ם]. מבחינת נוסח הפסוק, ניכר הבדל בין פסוק זה לפסוק ט' שקדם לו: בעוד ששם נכתב "ולא תשוב" בתוספת האות ו', כאן הגרסה המקובלת ברוב הספרים היא לֹא תָשׁוּב ללא ו'. נוסח זה נתמך על ידי כללי המסורה, המונים את פסוקנו ברשימת הפסוקים הבנויים בתבנית המדויקת של המילים "לא, ולא, לא" [מנחת שי].