כדי לאמת נבואה שנועדה להתגשם בעתיד הרחוק, מספק הנביא הוכחה מיידית ועל-טבעית המתרחשת בו במקום.
המילה מוֹפֵת משמעותה אות וסימן שנועד לאמת את דברי הנביא ולהוכיח כי נבואתו אכן תתקיים [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הנביא קובע כי המופת יינתן בַּיּוֹם הַהוּא, כלומר בו ביום ובאופן מיידי [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל]. המופת עצמו כולל שני אירועים: תחילה נִקְרָע המזבח, כלומר מתבקע ונשבר מאליו [רש"י, ביאור שטיינזלץ], ולאחר מכן וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן, הוא האפר שעל המזבח, ונופל לארץ [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לצד ההוכחה המיידית לאמיתות דברי הנביא, הפרשנים מסכימים כי לפרטי המופת ישנה משמעות סמלית עמוקה המרמזת על העתיד להתרחש. קריעת המזבח מהווה אות לכך שבעתיד הוא יוחרב, יושחת, ותיפסק לחלוטין הקרבת הקורבנות עליו [מלבי"ם, אברבנאל]. שפיכת הדשן מסמלת את גורלם של כוהני העבודה הזרה שעצמותיהם עתידות להישרף על המזבח הזה; האפר שלהם לא ייאסף בכבוד ולא יובא לקבורה, אלא יישפך וייזרק בביזיון [מלבי"ם, אברבנאל].
מעבר לכך, מתן המופת הפיזי נועד לקבע את הנבואה באופן סופי. נבואה שמלווה בפעולה מוחשית, ובפרט כזו החורגת מגדרי הטבע, מקבלת תוקף מוחלט ולא ניתן לבטלה בשום פנים ואופן [מלבי"ם].