מלכים א, פרק י״ג, פסוק ל״ב

הנביא הזקן מביע ביטחון מוחלט בהתגשמות הנבואה שניבא איש האלוהים מיהודה, וחושף את המניע האישי שלו להיקבר לצידו.

הוא מצהיר כִּי הָיֹה יִהְיֶה הדבר, כלומר הנבואה תתקיים בוודאות וללא ספק, גם אם אין לה זמן מוגבל מראש [מלבי"ם]. הנביא הזקן הכיר בכך שאיש האלוהים הוא נביא אמת וראה זכות וכבוד להיקבר עמו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, המניע המרכזי לבקשתו היה רצונו להגן על עצמו. הוא ידע שבעתיד ישרפו את עצמות הקבורים באזור, אך עצמותיו של איש האלוהים יינצלו. לכן, קיווה שקבורה משותפת תציל גם את עצמותיו שלו בזכות שכנו לקבר [רש"י, רד"ק]. ואכן, מכיוון שהיה נביא שקר חסר זכות עצמית, עצמותיו ניצלו בסופו של דבר רק בזכות עצמותיו של איש האלוהים [מלבי"ם].

בהמשך דבריו, הנביא הזקן מרחיב את היקף הנבואה וְעַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת. אף על פי שאיש האלוהים מיהודה ניבא במקור רק על המזבח שבבית אל, הנביא הזקן מוסיף לנבואה גם את שאר הבמות [מצודת דוד]. תוספת זו מלמדת שלמרות שירבעם הציב רק שני עגלי זהב, בפועל היו במלכותו במות רבות נוספות, והנביא הזקן חזה שבעתיד המלך יאשיהו יהרוס את כולן [רלב"ג].

ציון המיקום אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן מעורר קושי כרונולוגי, שכן העיר שומרון כלל לא הייתה קיימת בימי ירבעם, אלא נבנתה מאוחר יותר על ידי המלך עמרי [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי המקום נקרא כאן על שם סופו, כלומר על שם העיר שעתידה להיבנות שם [מצודת דוד]. ידיעה עתידית זו של הנביא הזקן הובילה לדעה כי הדבר מוכיח שהיה נביא אמת. אולם, הגישה המרכזית דוחה זאת וקובעת כי הוא נותר נביא שקר, ואת הפרט על ערי שומרון הוא פשוט שמע מפי איש האלוהים עצמו [מלבי"ם].