רגע של היפוך תפקידים דרמטי מתרחש כאשר המלך החזק, שזה עתה ציווה לאסור את הנביא, מוצא את עצמו משותק ונאלץ להתחנן לעזרתו. מציאות זו מציפה את המתח שבין מידת הרחמים האלוהית, כוחו של איש האלוהים, ועקשנותו הטראגית של החוטא.
המלך פונה אל הנביא ומבקש: חַל־נָא, כלומר התחנן ובקש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. פנייה זו נובעת מההבנה שהנביא קרוב מאוד לה'. המלך ראה שה' הבליג על הקטרת הקטורת לעבודה זרה, אך ברגע ששלח את ידו לפגוע בנביא – ידו יבשה. מכאן הסיק שה' חס על כבודם של צדיקים יותר משהוא חס על כבודו שלו, ולכן אם הנביא ימחל על כבודו, גם ה' יסלח וירפא אותו [חומת אנך, אברבנאל]. מנגד, יש המסבירים כי בקשת המלך הייתה מעין מבחן: הוא רצה לראות אם הנביא מסוגל לעשות דבר והיפוכו, וקיווה שאם תפילת הנביא תועיל לרפא את חולי גופו, הדבר יוכיח שיש לו תקנה ושתפילה תוכל לרפא גם את חולי נפשו אם ישוב בתשובה [מלבי"ם].
הבקשה הכפולה של המלך, חַל־נָא ולאחר מכן וְהִתְפַּלֵּל, משקפת את הסדר הראוי של התפילה: תחילה גישה וריצוי פני ה', ורק לאחר מכן תפילה על הצורך האישי. גישה אחרת מציעה שהמלך ביקש תחילה תחינה מועטת (חַל), שכן בשל קדושת הנביא ייתכן שדי בכך, ואם לא, שיאריך בתפילה רבה (וְהִתְפַּלֵּל). בפועל, כוחו של הנביא היה כה גדול עד שדי היה בתחינה קצרה בלבד כדי שידו של המלך תתרפא [חומת אנך].
בדבריו, המלך מבקש מהנביא להתפלל אל ה' אֱלֹהֶיךָ – אלוהיך, ולא אלוהיי. בחירה לשונית זו מעידה על כך שהמלך עדיין עומד במרדו ומסרב להכיר בה' כאלוהיו [רש"י]. לחלופין, מכיוון שבאותה עת ממש עמד המלך והקטיר לעבודה זרה, הוא הבין שאין זה מן הראוי שיקרא לה' "אלוהיי" [רד"ק, אברבנאל].
הנביא נעתר לבקשה, ובעקבות תפילתו מתקיים וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי – היד המשותקת מתרפאת והמלך מסוגל להניעה ולהשיבה אליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היענותו של ה' לתפילה ולריפויו של חוטא כה גדול היא פלא, ומטרתה הייתה לעורר את המלך לחזור בתשובה בעקבות הנסים שחווה [רלב"ג, אברבנאל].
הפסוק נחתם במילים וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה. ברמה הפיזית, היד חזרה לתפקד בבריאות כבתחילה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אולם, ברמה הרוחנית והסמלית, מילים אלו מקפלות בתוכן את הטרגדיה של האירוע: כשם ש"בראשונה" עמד המלך והקטיר לעבודה זרה, כך גם לאחר הנס והריפוי הוא נותר בעקשנותו, לא שב מדרכו הרעה, והמשיך בעבודת האלילים בדיוק כפי שהיה קודם לכן [רש"י, רד"ק, אברבנאל].