מלכים א, פרק י״ג, פסוק כ״ו

השמועה על מותו הטראגי של איש האלוהים מגיעה לאוזניו של הנביא הזקן, והוא זה שמזהה את ההרוג ומסביר לסובבים את פשר האירוע הפלאי. כאשר נאמר וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן־הַדֶּרֶךְ, הנביא הזקן מבין מיד במי מדובר ומכריז בפני האנשים שאינם מכירים את ההרוג כי הוא יודע את זהותו, שכן הוא עצמו ניבא את מותו [ביאור שטיינזלץ] והוא הכיר את מסלול הליכתו [מלבי"ם].

הנביא מסביר כי מותו של איש האלוהים לא היה אירוע טבעי. המילים וַיִּתְּנֵהוּ ה' לָאַרְיֵה מלמדות שהאריה לא טרף את האיש מתוך רעב, אלא פעל אך ורק כשליח לביצוע גזרת ה' [מלבי"ם]. יתרה מכך, הניקוד של המילה לָאַרְיֵה רומז לכך שלא מדובר בחיית בר רגילה, אלא בכוח רוחני של מלאך המייצג דווקא את מידת הרחמים. משום כך, האריה לא דרס או אכל את הגופה, אלא רק הכניע והמית את הנביא, כפי שכתוב וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ. השגחת חסד זו באה לידי ביטוי גם בכך שהאריה לא פגע בחמור, כדי שזה יוכל לשאת את הגופה בהמשך [אלשיך].

על אף שאיש האלוהים היה צדיק, העובדה שמת בעקבות חטא גרמה לכך שגופו מכונה "נבלה". כינוי זה משקף את העונש שקיבל על חטאו, אף על פי שעצם העובדה שהאריה שמר על הגופה ולא השחית אותה, מעידה על צדקתו הבסיסית [אלשיך]. בסוף הפסוק, המילים אֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ מתפרשות כדבר ה' שדיבר עליו ואודותיו [מצודת דוד].