מלכים א, פרק י״ג, פסוק כ״ו

כאשר וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן־הַדֶּרֶךְ את השמועה, הוא מזהה מיד את ההרוג שאת מותו ניבא ואת מסלולו הכיר. הוא מסביר כי וַיִּתְּנֵהוּ ה' לָאַרְיֵה מעיד שהאריה פעל כשליח ה' לביצוע גזרה ולא מתוך רעב, והניקוד במילה לָאַרְיֵה רומז לכוח רוחני המייצג רחמים. משום כך האריה לא טרף את הגופה או פגע בחמור, אלא רק הכניע והמית את האיש, ככתוב וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ. אף שגופו מכונה נבלה כעונש על חטאו, שמירת האריה על הגופה מוכיחה את צדקתו הבסיסית, והכל התרחש כדבר ה' שדיבר עליו ואודותיו, כמשמעות המילים אֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ.