מלכים א, פרק י״ג, פסוק ב׳

הנביא בוחר לפנות אל האבנים הדוממות במקום אל המלך הרשע, וקורא מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כדי לעורר תשומת לב, לרמוז לשני המזבחות של ירבעם, ולהדגיש את המהפך העתידי של המקום מעבודה זרה לעשיית נחת רוח לה'. הוא רואה את העתיד הרחוק בבהירות מוחלטת ומכריז הִנֵּה־בֵן נוֹלָד על נער עתידי שיאחד את הממלכה, תוך ציון הפרט המדויק יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ המוכיח כי הנבואה מאת ה' היא מפורטת וספציפית. בהמשך מתאר הנביא את הטומאה המוחלטת שיביא יאשיהו על המקום, כאשר וְזָבַח עָלֶיךָ את כוהני הבמות שעודם בחיים. כדי להשלים את העונש, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ מכוון לשריפת עצמות הכוהנים שכבר מתו, תוך רמיזה סמויה לירבעם עצמו מבלי לפגוע בכבוד המלכות.