הגעתה החשאית של אשת ירבעם אל הנביא נחשפת מיד עם כניסתה. למרות ניסיונה להסתיר את זהותה, הנביא מזהה אותה מיד דרך חוש השמיעה שלו ומנפץ את אשליית ההסתרה.
כאשר נאמר וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח, הכתוב מבהיר כי שמיעתו של הנביא לא נפגמה, והוא מזהה אותה עוד בהיותה בפתח הבית [ביאור שטיינזלץ]. פנייתו הישירה אליה בשאלה לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה זוכה למספר התייחסויות בקרב הפרשנים, המבארים את מניעי ההתחפשות ואת תגובת הנביא. גישה אחת מסבירה כי אשת ירבעם התחפשה מתוך מחשבה שאם הנביא לא יֵדע מי היא, הוא לא יכין את עצמו לנבא על בית ירבעם. על כך משיב לה הנביא כי פעולתה נעשתה לחינם, שכן גם ללא הכנה מוקדמת מצידו, הוא כבר נושא עימו נבואה עבורה [מלבי"ם]. גישה שונה מפרשת כי מטרת ההתנכרות הייתה למנוע מאנשים אחרים לזהות אותה בדרכה. לפי קו מחשבה זה, הנביא אומר לה שאין לה צורך להסתתר, משום שהמסר שהוא נושא מיועד אליה בלבד ואיש לא יידע עליו [מצודת דוד].
בסיום דבריו מכריז הנביא וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה. הפרשנים מסכימים כי המילה קָשָׁה משמעותה חזות קשה או בשורה קשה [רד"ק]. הנביא מבהיר לה כי הוא נשלח מאת ה' בשליחות קשה [רש"י], וכי עליו למסור לה דברים קשים הנוגעים לעניין שלשמו באה לשאול אותו מלכתחילה [ביאור שטיינזלץ].