עונש כבד ומוחלט נגזר על שושלת ירבעם, עונש של השמדה טוטאלית ומשפילה. בניגוד לשושלת שלמה, שעל אף קריעת הממלכה נותרו לה שבט אחד ואוצרות רבים, מבית ירבעם לא ייוותר שריד [אברבנאל]. הפורענות תתרחש בְּיִשְׂרָאֵל, כלומר בפרסום רב ולעיני כול, למען יראו וייראו [מצודת דוד].
ההשמדה מתוארת באמצעות ביטויים חריפים. ה' מצהיר כי יכרית לירבעם כל מַשְׁתִּין בְּקִיר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בכינוי גס לגברים, שכן דרכם להשתין בקיר בניגוד לנשים, והכוונה היא שכל זכר במשפחת המלוכה יושמד. פירוש נוסף גורס כי מדובר בהפלגה המכוונת לכלב, כלומר ההשמדה תהיה כה יסודית עד שאפילו כלב לא יישאר בממלכתו [רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי באופן מושאל על אדם בעל דעת, המסתיר ומניח עצות בקירות לבו [רש"י, רד"ק].
ההבטחה להכרית כל עָצוּר וְעָזוּב נתונה למספר כיווני פרשנות. קבוצת פרשנים אחת מבינה זאת כהשמדת הרכוש והנכסים: עָצוּר הוא העושר והממון הנעולים בתוך אוצרות הבית, בעוד עָזוּב הוא המקנה והצאן הפזורים בשדה [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, רלב"ג]. קבוצה שנייה מפרשת את הביטוי על בני אדם ומעמדם: עָצוּר מתייחס לאדם בעל שררה, יורש עצר או מי שיש לו תומכים ומגינים, ואילו עָזוּב מתאר אדם חסר משענת, עני, או מי שגורש ממעמדו ונעזב [רש"י, שטיינזלץ, אברבנאל].
אופן ההשמדה מתואר במילים וּבִֽעַרְתִּי֙... כַּאֲשֶׁ֛ר יְבַעֵ֥ר הַגָּלָ֖ל עַד־תֻּמּֽוֹ. משמעות ההבערה כאן היא פינוי מוחלט וסילוק מהמקום [מצודת ציון]. המילה הַגָּלָל מתפרשת בשלוש דרכים שונות: הפירוש הראשון והנפוץ הוא צואה וגללים, כלומר סילוק בית ירבעם יהיה כסילוק צואה שמנקים אותה לחלוטין מבלי להשאיר שארית, ביטוי המדגיש את החרפה והקלון שבאובדנם [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ, רד"ק]. הפירוש השני מזהה את הגלל עם שיניים, וכשם שהשן טוחנת ומבערת את המאכל עד סופו, כך תושמד השושלת [רש"י, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל]. הפירוש השלישי מדמה זאת לרוח עזה ומגלגלת, הסוחפת ומפזרת בסערה כל מה שנקרה בדרכה [רלב"ג, אברבנאל]. המילים עַד־תֻּמּֽוֹ חותמות את הגזרה, ומדגישות כי הפעולה תימשך עד להשלמתה הסופית והמוחלטת [מצודת ציון].