ההידרדרות הרוחנית והמוסרית של ממלכת יהודה מגיעה לשפל חסר תקדים, תוך התעלמות מוחלטת מחומרת המעשים. העם חוטא מבלי לשים לב ומבלי לקחת את הדברים אל הלב [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי המילה וַיְקַנְאוּ (אשר נהגית באות נו"ן קלה וללא דגש [מנחת שי]) משמעותה הרגיזו, הכעיסו וקנטרו את ה'. כעס זה התעורר בעיקר בעקבות פנייתם של העם לעבודה זרה [רלב"ג]. חטאיהם של אנשי יהודה בתקופה זו היו חמורים וקשים מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם, ואף עלו בחומרתם על מעשי ההכעסה של הדורות הקודמים בימי השופטים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
שורש הרעה טמון בהשפעת השלטון על העם. רשעותו של המלך רחבעם ופנייתו לעבודה זרה חלחלו כלפי מטה, וגררו אחריהם את שריו ואת העם כולו לחטוא ולהרשיע באותה הדרך. העם החל לחקות את תועבות הגויים שה' גירש מן הארץ לפניהם, מתוך עיוורון וחוסר הבנה שמעשים אלו יובילו לכך שהארץ תקיא גם אותם, בדיוק כפי שהקיאה את קודמיהם [אברבנאל].