מסע השוד והביזה של שישק מלך מצרים בירושלים התרחש לאחר שזה ידע על האוצרות הרבים שנאגרו בעיר, והניח כי המלך רחבעם לא יוכל לעמוד בפניו [ביאור שטיינזלץ]. רחבעם נשען ובטח בעושר הרב שירש מאביו שלמה, ולכן עונשו היה אובדן הרכוש הזה ממש לידי שישק [אברבנאל].
שישק בוזז את אֹצְרוֹת בֵּית־ה' וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אשר החלו להיאסף עוד בימי דוד והצטברו לכמויות אדירות בימי שלמה [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מוסיף ומדגיש וְאֶת־הַכֹּל לָקָח. ביטוי זה מתפרש בשתי דרכים: יש המסבירים כי שישק רוקן את האוצרות לחלוטין ולא השאיר מהם מאומה [מצודת דוד], ויש המפרשים כי המילה הַכֹּל רומזת לפריט ספציפי ויקר ערך – כסאו של שלמה המלך, שהיה הפריט החביב והחשוב מכל שאר האוצרות [רש"י].
בנוסף לאוצרות, שישק לוקח גם את מָגִנֵּי הַזָּהָב. בימי שלמה היה שפע כה רב של זהב, עד שהמלך ציפה בו אפילו את מגני חיל המשמר שלו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, בולט חסרונם של כלי זהב אחרים שהיו ברשות שלמה, כדוגמת שלוש מאות הצינות וכלי המשקה של בית יער הלבנון. כלים אלו לא נלקחו על ידי שישק, שכן הם כבר התפזרו ואבדו עוד בשנות זקנתו של שלמה, אף על פי שחלק ניכר מהעושר נותר עד ימי רחבעם [אברבנאל].