לאחר סיום התיאור אודות מלכות ירבעם, המוקד עובר אל תחילת שלטונו של רחבעם ביהודה. הפסוק מציין כי רחבעם היה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה בעת הכתרתו. נתון מתמטי זה מגלה כי הוא נולד עוד בטרם עלה שלמה אביו לכס המלוכה, שכן שלמה מלך ארבעים שנה בסך הכל, ומכאן שרחבעם היה למעשה בנו הבכור [ביאור שטיינזלץ]. ציון גילו המבוגר נועד גם להדגיש את הניגוד האירוני שבהתנהגותו: כאשר רחבעם בחר להקשיב לעצת הילדים הפוחזים שגרמה לפיצול הממלכה, לא היה זה מתוך חוסר בגרות כרונולוגית. בשונה משלמה אביו, שעלה לשלטון כנער בשנים אך היה זקן בחכמה, רחבעם היה מבוגר בשנים אך נער בחכמתו ובמידותיו [אברבנאל].
רחבעם מלך שבע עשרה שנה ביְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר ה'. תיאור ייחודי זה של העיר אינו מקרי, אלא בא להעצים את גודל האכזבה ממנו. קדושתה של ירושלים, עיר שנבחרה מכל שבטי ישראל למקום השראת השכינה, הייתה אמורה להניע את המלך לעשות את הישר והטוב ולמנוע ממנו לסטות מדרך ה'. אף על פי כן, ולמרות המיקום המקודש שממנו שלט, הוא בחר להרשיע [רש"י, אברבנאל, מלבי"ם].
ההסבר לנפילתו הרוחנית של המלך מופיע בסיומו של הפסוק: וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית. הפרשנים מסכימים כי ציון שמה ומוצאה של אמו נועד לחשוף את שורש חטאיו. אמנם בשלוש השנים הראשונות למלכותו הלך רחבעם בדרך הישר ועמד ביראת ה', אך לאחר מכן הוא נמשך אל המקור שממנו חוצב והחל לעבוד עבודה זרה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. נעמה העמונית עסקה בעבודה זרה עוד לעת זקנתו של שלמה, והיא זו שהשפיעה על בנה, יעצה לו להרשיע, וגרמה לכך שמנהגי העכו"ם שעליהם גדל יגברו לבסוף על קדושתה של ירושלים [רלב"ג, מלבי"ם, אברבנאל].