מלכים א, פרק ט״ז, פסוק ז׳

נבואת הפורענות מדגישה באמצעות המילה וְגַם כי בעשא ייענש לא רק על שהחטיא את העם, אלא גם על חטאיו האישיים שעשה בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, וכעת עם עליית בנו לשלטון הגיעה עת ביצוע הגזירה. עונשו יהיה זהה במדויק לגורל בית ירבעם, שכן בנו ימלוך שנתיים בלבד עד שיירצח. יתרה מזאת, בעשא נתבע לדין וְעַל אֲשֶׁר־הִכָּה אֹתוֹ, כלומר על כך שרצח את בית ירבעם. אף שבעשא הוציא לפועל את גזירת ה', הוא פעל מתוך מניעים פוליטיים ואנוכיים ולא לשם שמים. מכיוון שהמשיך באותם חטאים של המלך שהשמיד, נשללה ממנו כל הצדקה מוסרית, מעשהו נחשב לרצח והוא חרץ את דינו לאותו עונש בדיוק.