מלכים א, פרק כ״א, פסוק ט״ז

שמיעת הבשורה על מותו של נבות מובילה את המלך לפעולה מיידית למימוש רצונו המקורי. כאשר אחאב שומע כִּי מֵת נָבוֹת, שאלת מעורבותו הישירה במעשה נותרת עמומה. ייתכן שידע על מה שעשתה אשתו, וייתכן שלא ידע מכך כלל. עם זאת, הוא היה מרוצה מתוצאת הדברים, שכן מותו של נבות סילק את המכשול שעמד בדרכו [ביאור שטיינזלץ]. מתוך שביעות רצון זו הוא ממהר לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת... לְרִשְׁתּוֹ, פעולה המייצרת זיקה ישירה בין נטילת הירושה לבין שפיכות הדמים, ומעוררת את התוכחה על כך שגם רצח וגם ירש [מדוד ועד לחורבן].