התערבות אלוהית ישירה קוטעת את חוט העלילה, ושולחת את הנביא להתעמת עם השלטון המושחת. התגלות זו אינה רק הודעה שרירותית על עונש, אלא תחילתו של מהלך נבואי מחושב שנועד לבחון את תגובתו המוסרית של המלך למעשיו.
מטרת דְּבַר־ה׳ היא לשלוח את אליהו לקראת אחאב בשומרון. הסיבה לציון מיקומו של אחאב, מסביר [אברבנאל], היא להדגיש ששומרון הייתה מרכז כוחו ומושבו הקבוע, ומשם שלט על ישראל וביצע את כל מעשי העוול והחמס.
תוכן הנבואה שנמסרה לאליהו מורכב משלבים שנועדו להתעמת עם התחמקותו של אחאב מאחריות. [אברבנאל] מבאר כי המסר האלוהי חולק לשני דיבורים נפרדים. הדיבור הראשון נוסח כשאלה רטורית ונוקבת, שנועדה להעמיד את אחאב במבחן ולראות האם יודה באשמה וברצח נבות. רק לאחר מכן, ובהתאם לתשובתו, נועד להגיע הדיבור השני המפרט את העונש – מידה כנגד מידה.
הנבואה מתעמתת ישירות עם ניסיונו של אחאב להעמיד פנים שאינו יודע דבר על מעשיה של איזבל אשתו, ושהיא זו שפעלה לבדה. הדיבור האלוהי חושף את האמת: אחאב ידע היטב על המזימה, אך בחר להתנכר, להעלים עין ולהעמיד פנים כזר שאינו מכיר את הפרטים. בשל התנכרות זו ושיתוף הפעולה השקט עם הרצח, הנבואה מבשרת על עונש חמור של הכחדה מוחלטת, שלא תותיר לאחאב בנים זכרים, יורשי עצר או כל ממשיך דרך בשלטון.