היענותם המוחלטת של מנהיגי העיר ותושביה לביצוע עלילת השווא חושפת שיתוף פעולה מודע עם הפשע. הכתוב משתמש בכפילות לשונית בביטוי אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, המהווה הדגשה כפולה, שכן מבחינה תחבירית די היה לכתוב "היושבים" או "אשר יושבים" [רד"ק].
הזקנים, החורים וכלל העם ידעו היטב כי ההאשמות נגד נבות הן שקר מוחלט, והם לא פעלו מתוך אמונה באמיתותן. שיתוף הפעולה שלהם נבע משני מניעים עיקריים: ראשית, מתוך שנאה אישית שרחשו לנבות, בן עירם. שנית, המכתבים ששלחה איזבל נכתבו בשמו של המלך אחאב [ביאור שטיינזלץ], עובדה שסיפקה למנהיגי העיר אמתלה רשמית ותירוץ נוח לבצע את המזימה, בטענה שהם בסך הכל מצייתים לפקודת המלך [מלבי"ם].