חטאו של אחאב לא היה רק חזרה על שגיאות העבר, אלא שבירה מוחלטת של המסגרת האמונית. הוא הרבה לפשוע ועשה מעשים מתועבים ביותר (וַיַּתְעֵב מְאֹד), כשהוא בוחר ללכת אחרי האלילים (הַגִּלֻּלִים) בדיוק כפי שעשו אנשי האמורי, אותם גירש (הוֹרִישׁ) ה' מארץ ישראל.
הפרשנים מסכימים כי ישנו הבדל מהותי, הן בכמות והן באיכות, בין מעשיו של אחאב לבין חטאיהם של מלכי ישראל שקדמו לו. בעוד שמלכים כמו ירבעם ובעשא שמרו לפחות על מסגרת כלשהי של עבודת ה', ומניעיהם לעבודה זרה היו פוליטיים בעיקרם כדי למנוע מהעם לעלות לירושלים ולמרוד בהם, אחאב חצה את כל הגבולות. הוא לא האמין בה' כלל, ואימץ לחלוטין את עבודת האלילים הכנענית. דברים קשים אלו, הממחישים את חומרת מעשיו של המלך, הם הדברים שדיבר אליו אליהו הנביא [מלבי"ם].