תגובתו של אחאב לתוכחתו הקשה של אליהו הנביא מהווה את אחד מגילויי התשובה המרתקים במקרא. זעזועו העמוק של המלך נובע מחומרת הדברים ששמע, מבושתו על הריגת אדם חף מפשע מתוך חמדה לאדמתו, ומההבנה המכאיבה ששושלת המלוכה שלו עתידה להיגדע [ביאור שטיינזלץ]. ההכרה בחטא מובילה אותו לשורת מעשים קיצוניים של אבל וחרטה.
הכתוב מונה מספר פעולות של סיגוף: וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק. השק היה בגד עשוי משיער קשה ומכאיב, ואחאב לא הסתפק בלבישתו ביום, אלא אף שכב לישון עמו בלילה [רד"ק, רלב"ג]. לבישת השק אינה רק סממן חיצוני, אלא המשך למסורת אבות; כשם שיעקב אבינו נאחז בשק בעת צרה, כך עשו צאצאיו, ובהם אחאב, כדי להעיד שצעקתם ותשובתם שלמות ואמיתיות [אברבנאל]. מסורות חז"ל אף מרחיבות ומתארות כיצד אחאב קרא ליהושפט מלך יהודה כדי שיכה אותו במלקות מדי יום, כשהוא מרבה בתעניות ובתפילות. מעשים אלו ממחישים את כוחה העצום של התשובה [אברבנאל], אשר מעוררת שמחה לפני ה' כאשר היא נעשית בשלמות [מדוד ועד לחורבן].
בביאור המילים וַיְהַלֵּךְ אַט, המבטאות את אופי הליכתו של אחאב בעקבות הבשורות הקשות, עולות כמה גישות בקרב הפרשנים:
גישה אחת מפרשת את המילה אַט כהליכה ברגליים יחפות [רש"י, רד"ק].
הגישה המרכזית רואה בכך תיאור של הליכה איטית ובנחת. אחאב התהלך בתוך ביתו הלוך ושוב, כאדם דואג ואבל השקוע במחשבות ומחפש דרך לתקן את מעשיו [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל].
פירוש נוסף מציע כי המשמעות היא הליכה בסתר ובהיחבא; אחאב התהלך בביתו מתוך תחושת נידוי ואבלות, והסתתר כדי שאנשים לא יראו אותו במצבו השפל [רלב"ג].