הכוח הטמון בתשובה ובהכנעה מסוגל לעכב גזרות קשות, אפילו כאשר מדובר במלך שהרשיע לעשות. ה' פונה אל אליהו הנביא ומפנה את תשומת לבו לתגובתו של אחאב לתוכחה, תגובה המשנה את המהלך המיידי של ההיסטוריה.
בפנייתו לאליהו, ה' שואל הֲרָאִיתָ, כלומר, האם אתה נותן לבך לראות ולהבחין במתרחש [מצודת דוד]. פנייה זו מעידה על מדרגתו הנבואית העליונה של אליהו, המאפשרת לו לראות את צפונות לבו של אחאב [חומת אנך]. ה' מציין כִּי נִכְנַע אחאב, בכך שקיבל על עצמו את התוכחה והודה בחטאו [ביאור שטיינזלץ]. מעשיו החיצוניים של אחאב, כגון קריעת הבגדים והצום, לא היו העיקר, אלא ההכנעה הפנימית של הלב והמחשבה, שאותה בחן ה' [חומת אנך]. המילה אָבִי נכתבה אמנם ללא האות אל"ף בסופה, אך יש לקרוא אותה כ"אביא" [רד"ק, מנחת שי].
הפרשנים חלוקים באשר לטיב הכנעתו של אחאב, תוך דיוק במילים מִלְּפָנַי ומִפָּנַי. גישה אחת גורסת כי הכנעתו של אחאב הייתה כנה ועמוקה, ונבעה מהכרת גדולת ה' ולא רק מפחד העונש [מצודת דוד, חומת אנך]. מנגד, יש המבחינים בין שתי המילים ומסבירים כי "מלפני" מבטא הכנעה מתוך יראת הרוממות ורצון להתקרב לה', בעוד "מפני" מבטא הכנעה מתוך פחד מעונש ורצון לברוח. לפי גישה זו, ה' אומר לאליהו שאף על פי שנדמה כי אחאב נכנע "מלפני", באמת הוא נכנע רק "מפני" - מיראת העונש. משום שתשובתו נבעה מפחד בלבד, הגזרה לא בוטלה לחלוטין אלא רק נדחתה [מלבי"ם].
לדחיית העונש היו השלכות היסטוריות משמעותיות. לולא נכנע אחאב, העונש היה מבוצע באופן מיידי: יהוא היה נמשח מיד למלך והיה הורג את אחאב ואת כל ביתו בחלקת נבות היזרעאלי, וגם חזאל היה נמשח מיד למלך ארם [מלבי"ם, רלב"ג]. בזכות תשובתו, נדחו משיחותיהם של יהוא וחזאל, ואחאב זכה לשלוש שנות שקט ללא מלחמה עם ארם [מלבי"ם].
באשר למהות הדחייה, ה' מבטיח לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו, כלומר אחאב יישאר מלך כל ימי חייו, ורק בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ, ואז תסור המלוכה ממשפחתו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים מדגישים כי הדחייה לימי בנו נוגעת אך ורק להשמדת ביתו של אחאב. לעומת זאת, הגזרה האישית לפיה הכלבים ילקקו את דמו של אחאב עצמו, לא יכלה לעבור לבנו והייתה חייבת להתקיים בו בחייו [רש"י]. ואכן, בעקבות חטא מאוחר יותר של אחאב, הוא נהרג במלחמה ברמות גלעד, ושם ליקקו הכלבים את דמו שנשטף מהמרכבה [רלב"ג].