קרה לכם פעם שהייתם בבעיה גדולה וחיפשתם מישהו חזק שיציל אתכם? שמואל הנביא עומד מול בני ישראל ומזכיר להם משהו חשוב מאוד מההיסטוריה שלהם. הוא רוצה להראות להם שכדי להינצל, הם אף פעם לא היו צריכים צבא ענק או מלך, אלא רק לפנות אל ה׳.
שמואל מתחיל מהתקופה שבה כַּאֲשֶׁר־בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם. יעקב לא הגיע למצרים כאסיר בשרשראות, אלא בכבוד. הירידה למצרים לא הייתה עונש, אלא חלק מהתוכנית של ה׳ כדי לעשות טוב לעם ולהביא אותם בסוף לארץ ישראל. כמובן שבני ישראל לא צעקו לעזרה מיד כשהגיעו למצרים. עברו שנים עד שקם מלך חדש וקשה שהעביד אותם. כשהם סוף סוף זעקו לה׳, הזעקה שלהם לבדה לא הספיקה, אבל הזכות של יעקב, משה ואהרן עמדה להם.
ופה נמצא הסוד ששמואל מגלה לעם: כשהאבות שלנו היו בצרה הכי גדולה במצרים, הם לא ביקשו מלך שיילחם בשבילם. הם צעקו אל ה׳, והוא הושיע אותם בעזרת נביאים. לכן נאמר שמשה ואהרן וַיּוֹצִיאוּ את בני ישראל. הם אלו שהוציאו אותם בפועל מארץ מצרים, בזמן שה׳ הוא זה שרומם אותם ושמר עליהם.
בסוף נאמר שמשה ואהרן וַיֹּשִׁבוּם, כלומר הושיבו אותם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בארץ ישראל. אבל רגע, הרי משה ואהרן נפטרו במדבר ולא נכנסו לארץ! איך זה יכול להיות? התשובה היא שמשה ואהרן הם אלו שלימדו את העם תורה והדריכו אותם בדרך ה׳. בזכות הלימוד וההדרכה שלהם העם זכה להיכנס לארץ, ולכן זה נחשב כאילו משה ואהרן בעצמם הושיבו אותם שם.