שמואל א, פרק י״ג, פסוק כ״א

יצא לכם פעם לנסות לכתוב עם עיפרון שהחוד שלו נשבר, אבל לא היה לכם מחדד? תארו לעצמכם מצב דומה, אבל הרבה יותר קשה. באותה תקופה, בני ישראל סבלו תחת השלטון של הפלשתים ולא היה להם אף אדם שידע איך לעבוד עם ברזל. בגלל זה, כאשר כלי העבודה שלהם בשדה נהרסו או הפכו לקהים, הייתה להם בעיה גדולה. מי שלא רצה ללכת עד לפלשתים רק כדי לחדד את הכלים שלו, מצא פתרון חכם. בני ישראל השתמשו בכלי מיוחד שנקרא הַפְּצִירָה פִים. זה היה כלי ברזל עם המון חריצים ושיניים קטנות, שבעזרתו הם יכלו ללטש ולחדד את כלי העבודה שלהם לגמרי בעצמם. הכלים שהם חידדו היו כלי חקלאות שונים, כמו לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים. הם גם חידדו את הכלים שנקראים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן, שזה כלי ברזל מיוחד עם שלוש שיניים שנועד לפנות קש וזבל מהשדה, וגם וּלְהַקַּרְדֻּמִּים, שהם גרזנים. בנוסף, הם השתמשו בכלי המיוחד גם וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. דרבן הוא מקל עץ ארוך שבקצה שלו תקועה מחט ברזל חדה, ובעזרתו מכוונים את הבהמה בזמן שהיא חורשת את השדה. המשמעות של הפעולה הזו היא לחדד את מחט הברזל, לסדר אותה ולחבר אותה חזק וישר אל תוך מקל העץ, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד.