שמואל א, פרק כ״ב, פסוק כ״ב

האם יצא לכם פעם להרגיש אשמה על משהו שקרה בגלל טעות שלכם, ולדעת שאתם חייבים לקחת על כך אחריות מלאה? זה בדיוק מה שמרגיש דוד כשהוא מדבר עם אביתר. אחרי האסון הכבד והעצוב שבו נהרגה משפחתו של אביתר, דוד מלא בצער עמוק ומודה בטעות שלו. הוא נזכר לאחור ואומר שבַּיּוֹם הַהוּא, כלומר בזמן שבו הוא ביקר בעיר נוב, הוא ראה שם את דואג, שהיה משרת של המלך שאול. דוד מבין עכשיו שהיה עליו להיזהר יותר, כי הוא ידע היטב שדואג ימהר להלשין עליו למלך. מתוך הכאב הגדול, דוד זועק אָנֹכִי סַבֹּתִי. במילים אלו הוא בעצם אומר: אני הוא זה שסיבב וגרם לאסון הזה לקרות. דוד מכה על חטא ומודה שרק בגלל חוסר הזהירות שלו קרה הדבר הנורא למשפחת הכהנים. תחושת האשמה של דוד כל כך כבדה, עד שהוא מרגיש שהוא זקוק לסליחה ולכפרה על כך שלא נזהר מספיק, ואפילו ה' פנה אל דוד ואמר לו שהוא האחראי למה שקרה לעיר נוב.