דוד מביע בפני אביתר צער עמוק ולוקח אחריות מלאה על הטבח שבוצע בבני משפחתו. הוא מודה שכבר בַּיּוֹם הַהוּא, בזמן ששהה בנוב, הבחין בנוכחותו של המלשין ששמו נכתב דויג ונקרא דּוֹאֵג, והיה עליו להיזהר. מכיוון שידע בבירור כי עבד שאול ימהר לדווח למלך ובכל זאת לא נזהר, דוד זועק אָנֹכִי סַבֹּתִי ומודה שהוא זה שגלגל את פני הדברים עד לאסון. תחושת האשמה שלו כה כבדה עד שהוא רואה את עצמו כמי שחטא במידת מה במזיד והיה הסיבה הישירה למיתת כולם. בשל כך הוא זקוק לכפרה, ואף ה' פנה אליו והאשים אותו ישירות בכך שעל ידו נהרגה נוב עיר הכהנים.
שמואל א, פרק כ״ב, פסוק כ״ב
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר יָדַ֜עְתִּי בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ כִּֽי־שָׁם֙ (דויג) [דּוֹאֵ֣ג] הָאֲדֹמִ֔י כִּֽי־הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכׇל־נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.