תארו לעצמכם שאתם מנהיגים של קבוצה גדולה, ויש לכם אפשרות להציל קודם כל את הדברים שלכם או את הדברים של החברים שלכם, במה הייתם בוחרים? דוד המלך עמד במצב לא פשוט בכלל. האנשים שלו היו מאוד כועסים ומרירים על כך שהמשפחות שלהם נלקחו בשבי, אבל דוד בחר לשתוק ולא לענות להם. בזכות הענווה הזו שלו, ההצלה הגדולה הצליחה.
כשהם יצאו להחזיר את השבויים, דוד דאג קודם כל להציל את כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק. מתוך יראת ה׳ ואהבה עצומה לאחרים, הוא חשב קודם כל על החיילים שלו, ודאג להחזיר להם את הנשים, הילדים והרכוש. רק אחרי שדוד ווידא שכולם בטוחים, הוא פנה להציל את שְׁתֵּי נָשָׁיו. בסוף הסיפור מופיעות שוב המילים הִצִּיל דָּוִד, כדי ללמד אותנו עוד פרט מעניין: את המשפחות של החיילים הוא שחרר בעזרת האנשים שלו, אבל את המשפחה שלו הוא הלך להציל ממש בעצמו ובמו ידיו.