תארו לעצמכם מצב שבו אתם עייפים מאוד ואין לכם כוח להמשיך, והחברים שלכם צריכים לצאת למשימה חשובה בלעדיכם. איך תרגישו כשהם יחזרו? אולי תחששו שהם כועסים עליכם? זה בדיוק מה שקרה ללוחמים של דוד. דוד והלוחמים שלו חוזרים מהקרב ומתקרבים אֶל־מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים שנשארו מאחור במחנה. הסיבה שהם נשארו היא שהם פִּגְּרוּ, כלומר, הם נחלשו מאוד בדרך. בגלל החולשה שלהם, דוד ושאר הלוחמים החליטו להשאיר אותם, כמו שכתוב וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר. התפקיד שלהם היה לשמור על הציוד והכלים הכבדים, כדי שארבע מאות הלוחמים האחרים יוכלו להתקדם מהר ובקלות להשיג את האויב. כעת, במפגש המרגש, הכתוב מספר שוַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת־הָעָם. למרות שהמילה "את" כאן היא פשוט כמו המילה "אל", היא רומזת על קרבה וחיבה. דוד ניגש אליהם באהבה גלויה כדי להראות להם שהוא ממש לא כועס עליהם שלא השתתפו בלחימה. כאן מתגלה הלב הטוב של דוד כמנהיג, כאשר הוא וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. דוד לא חיכה שהם ישאלו אותו איך היה בקרב, אלא מיהר להתעניין בשלומם. בגלל שהם נשארו מאחור כי היו חלשים, היה לו חשוב מאוד לשאול אותם איך הם מרגישים והאם הבריאות שלהם השתפרה.
שמואל א, פרק ל׳, פסוק כ״א
וַיָּבֹ֣א דָוִ֗ד אֶל־מָאתַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים אֲשֶֽׁר־פִּגְּר֣וּ ׀ מִלֶּ֣כֶת ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד וַיֹּֽשִׁיבֻם֙ בְּנַ֣חַל הַבְּשׂ֔וֹר וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וְלִקְרַ֖את הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וַיִּגַּ֤שׁ דָּוִד֙ אֶת־הָעָ֔ם וַיִּשְׁאַ֥ל לָהֶ֖ם לְשָׁלֽוֹם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.