יצא לכם פעם לנסות להגיד להורים שלכם בדיוק איך הם צריכים לנהל את הבית? בטח גיליתם מהר מאוד שיש גבול למה שילדים יכולים לקבוע. משהו דומה קורה כאן, כאשר אנשים באים בטענות אל ה' על הדרך שבה הוא מנהל את העולם ועל מה שקורה לעם ישראל.
ה' עונה להם ומסביר מה מותר ומה אסור. הוא אומר להם שעל הָאֹתִיּוֹת, כלומר על המאורעות שעתידים לקרות, הם בהחלט יכולים לשאול. המילה שְׁאָלוּנִי היא הזמנה מפורשת לבקש ולדרוש מה' לדעת מה יקרה בעתיד. ה' מסכים שאנשים יתעניינו ויחקרו, אבל מיד לאחר מכן הוא מציב גבול ברור ושואל אותם בפליאה: עַל־בָּנַי וְעַל־פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי? כלומר, האם אתם באמת מעלים בדעתכם שאתם יכולים לתת לי פקודות ולצוות עליי איך לנהוג בעם ישראל, שהם הבנים שלי, או איך לנהל את העולם שיצרתי במו ידיי?
המסר של ה' הוא שמותר לשאול ולנסות להבין, אבל חשוב לזכור את המקום שלנו. אי אפשר לחלק הוראות למי שברא את העולם. בדיוק כמו שאבא אוהב את הילדים שלו ורוצה בטובתם, כך ה' יודע הכי טוב איך להנהיג את עולמו ולשמור על בניו, גם אם אנחנו לא תמיד מבינים את כל הסיבות שלו.