יצא לכם פעם לבקש עזרה ממישהו, ולהזכיר לו משהו נפלא שהוא כבר עשה למענכם בעבר? בדיוק כך עושה הנביא כשהוא מתפלל אל ה' ומבקש ממנו להביא לנו את הגאולה. הוא מזכיר את הנס העצום של קריעת ים סוף ביציאת מצרים, נס שקרה בזכות הכוח האדיר והחסד של ה'.
הנביא מתאר את הנס הזה בשני שלבים מיוחדים. השלב הראשון הוא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, כלומר פעולה של ייבוש המים, ואפילו את מֵי תְּהוֹם רַבָּה, שהם האזורים הכי עמוקים וגדולים בים. השלב השני הוא הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם דֶּרֶךְ, כלומר ה' לא רק סילק את המים, אלא הפך את קרקעית הים הבוצית והעמוקה לדרך יבשה ונוחה שדרכה עם ישראל יכול היה לעבור בבטחה.
מתוך הזיכרון של הנס הגדול הזה, הנביא מבקש שה' יציל אותנו גם בעתיד באותה צורה. אבל הפעם, בניגוד לעבר, זו תהיה הצלה לתמיד. הגאולה העתידית תביא איתה שמחה ענקית ונצחית בלי שום עצב, והעולם כולו יאמין בה', דבר שיהיה ממש כמו כתר של כבוד על הראש של עם ישראל.