קרה לכם פעם שהייתם כל כך עייפים או מוטרדים, עד שהרגשתם סחרחורת והראש שלכם היה לגמרי מבולבל? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהיו רחוקים מארצם. הנביא קורא לעם ישראל עֲנִיָּה, כי העם נמצא במצב של קושי, חוסר אונים ועצב בגלות. הוא מתאר את ההרגשה המבלבלת שלהם במילים וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן. כלומר, הם מרגישים כמו אדם מסוחרר שקשה לו לעמוד יציב, אבל לא בגלל שהוא שתה יין. הסחרחורת והבלבול שלהם מגיעים מרוב הצרות והדאגות שהם עברו. אבל עכשיו, מגיע רגע של תקווה. הנביא אומר להם לָכֵן, כדי להסביר שמאחר והם כבר עברו את כל התקופה הקשה הזו, הגיע הזמן לפתוח את הלב. הוא מבקש מהם שִׁמְעִי־נָא זֹאת, כלומר, בבקשה תקשיבו היטב לבשורה הטובה ולנבואה המנחמת של ה' שעומדת להיאמר להם ממש עכשיו.
ישעיהו, פרק נ״א, פסוק כ״א
לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.